אסתמה הינה מחלה דלקתית של דרכי האויר בריאות (נקראים גם ״סימפונות״). במחלה זו ישנה רגישות יתר של הסימפונות הגורמת להתכווצותם בתגובה לגירוי מסויים. כתוצאה מההתכווצות והחסימה של הסימפונות ישנו קושי בהוצאת אויר, קוצר נשימה, שיעול וצפצופים. המחלה מתאפיינת בתקופות ״שקטות״ שבהן יש תסמינים קלים יחסית או שאין כלל תסמינים, לצד תקופות של החמרה (״התקפי אסתמה״). מדובר במחלה שכיחה: כ 5-10% מהאוכלוסייה סובלים מאסתמה בדרגות חומרה שונות.
מהם הגירויים שעלולים לגרום להתקף אסתמה? אלרגנים שונים (חומרים ששאיפתם גורמת לאלרגיה כדוגמת אבקני פרחים, קרדית אבק הבית, או עובש), חשיפה לקור, אימון גופני, מחלות ויראליות של דרכי הנשימה, סטרס, ועוד.
ברוב המקרים מדובר במחלה שאינה קשה, הניתנת לשליטה טובה באמצעות שימוש במשאפים (בין אם משאף ״לפי הצורך״ או שימוש קבוע במשאף). ישנם סוגי משאפים רבים ומגוונים הנבדלים ביניהם במנגנון ההפעלה, בסוג התרופה המשתחררת, והאם התרופה ארוזה בצורת אבקה או ספריי. על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר, חשוב להתאים את המשאף הנכון ביותר למטופל הספציפי, ולוודא שהוא יודע להשתמש בו בצורה אופטימלית.
ואולם, בחלק מהמטופלים המחלה אינה מאוזנת למרות שימוש מיטבי במשאפים, כלומר ישנם סימפטומים משמעותיים וריבוי של התקפי אסתמה. בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות לטיפול באסתמה קשה שאינה בשליטה, אשר הובילו למהפיכה של ממש בתחום הטיפול באסתמה. תרופות אלו (למשל נוקלה, פסנרה, דופיקסנט, טזספייר) ניתנות בזריקה אחת למספר שבועות וחלקן ניתנות להזרקה עצמית בבית המטופל.
כיצד מאבחנים אסתמה? מחלת האסתמה מופיעה לעיתים בגיל הילדות, ולעיתים בגיל המבוגר. האבחנה מתבצעת באמצעות תשאול המטופלים לגבי סימפטומים אופייניים ולגבי התקפים, והוכחת האבחנה מתבצעת באמצעות בדיקת תפקודי הריאות (ספירומטריה). בבדיקה זו מתבקש הנבדק לנשוף בכל הכוח לתוך צינור, ולפי קצב הזרימה לאורך הזמן ניתן לראות האם ישנה הפרעה חסימתית בדרכי הנשימה. הבדיקה מתבצעת לפני ואחרי מתן מרחיבי סימפונות (כגון ונטולין). אסתמה מתאפיינת בהפרעה חסימתית המשתפרת באופן משמעותי לאחר מתן מרחיבי סימפונות.
במקרים מסויימים ישנה אסתמה ״חבויה״ כלומר תפקודי הריאות תקינים לחלוטין, ללא עדות להפרעה חסימתית, אך הסימפטומים מחשידים מאד לאסתמה. במקרה כזה מבצעים מבחן תגר על מנת לנסות ולהשרות כיווץ של הסימפונות, וכך ״להוציא את האסתמה מהמחבוא״. מבחני התגר הנפוצים ביותר הינם מבחן תגר מאמץ (הנבדק מבצע מאמץ גופני הגורם לכיווץ הסימפונות) ומבחן תגר מטאכולין (בו נותנים לנבדק לשאוף חומר מגרה סימפונות בריכוזים הולכים ועולים).
מדוע חשוב לטפל ולאזן את האסתמה? ראשית לצורך הקלה בתסמינים ושיפור איכות החיים, אך חשוב מכך, על מנת למנוע התקפים משמעותיים. בחולה שאינו מאוזן יכולים להתרחש התקפים משמעותיים, אפילו עד כדי צורך באשפוז ובמקרים נדירים אף סכנת חיים. יתרה מזאת, אסתמה שאינה מאוזנת לאורך זמן יכולה לגרום להצטלקות בלתי הפיכה של הסימפונות ולהחמרה הדרגתית בתפקודי הריאות שאינה הפיכה גם לאחר שימוש במרחיבי סימפונות.
בנוסף לטיפול התרופתי, לחולי אסתמה מומלץ מאד לשמור על אורח חיים בריא, כלומר לשמור על פעילות גופנית סדירה ועל משקל גוף תקין (השמנה היא גורם סיכון לאסתמה שאינה מאוזנת). בנוסף מומלץ חיסון לשפעת מדי שנה.
